נוירולוגיה

להבין מה הן הפרעות נוירולוגיות

הפרעות נוירולוגיות הן מחלות של מערכת העצבים המרכזית וההיקפית. במילים אחרות: המוח, חוט השדרה, העצבים והשרירים, המווסתים ומתאמים את פעילויות הגוף.

שיטיון (דמנציה) הוא התנוונות הדרגתית של המוח ושל יכולתו לתפקד. זהו מצב רפואי חמור מאוד, המשנה את אישיותו של אדם ומשפיע על יכולתו לנהל את חיי היומיום שלו. שיטיון מופיע בעיקר בקרב קשישים.

אנשים עם שיטיון סובלים מירידה בזיכרון, במיוחד בקשר למידע חדש. בהתחלה אפשר להבחין בדברים כמו איבוד מפתחות לעתים קרובות, אך ככל שהמחלה מתקדמת, אפשר להגיע למצב שאדם לא מזהה את בני משפחתו. נפגעת גם יכולתו של אדם להפעיל שיקול דעת, לנהל את ענייניו, ולתכנן דברים. אנשים עם שיטיון מאבדים מיומנויות חברתיות, ולרוב מתקשים לשלוט במצב רוחם, עם נטייה לרוגז ועצבנות. התסמינים מופיעים ומחמירים לאורך תקופה של שנים בדרך כלל.

יש מספר גורמים שונים לשיטיון, בהם הנפוץ ביותר הוא מחלת אלצהיימר, הקשורה להצטברות 'רובדי עמילואיד' ו'סבכי טאו' במוח. סוגים מסוימים אחרים של שיטיון מתאפיינים בהצטברות לא תקינה של חלבון טאו במוח; כקבוצה, הם מכונים 'טאופתיות'.

אנשים עם שיטיון יהפכו בסופו של דבר תלויים לחלוטין במטפל. אולם לרשות החולים עומד מספר מוגבל של טיפולים בתסמינים, שיכולים לשפר את התפקוד ואת איכות החיים שלהם, בפרט בשלבים המוקדמים של המחלה.

אפילפסיה היא הפרעה במוח שבה אנשים חווים 'פרכוסים' –

התפרצויות פתאומיות של פעילות חשמלית במוח. במהלך התקף, מרבית האנשים יחוו שינויים בתודעה ובאופן שבו הם חשים דברים, מ'ריחוף' ועד איבוד הכרה מלא.
שכיח שאנשים סובלים מתסמינים גופניים, כמו קשיי דיבור, רעידות, ועוויתות.
יש התקפי פרכוסים עם תסמינים קלים שלעתים אף קשה להבחין בהם בהתחלה, ואילו אחרים משתקים ממש. בהתאם לסוג ההתקף, הפרכוסים יכולים להימשך משניות ספורות ועד כמה דקות.

להתקפי אפילפסיה יש סיבות ידועות רבות, כמו מחלות תורשתיות ופגיעות מוחיות, אם כי במרבית המקרים לא ניתן לזהות את הסיבה. קיימים גם סוגים שונים של 'תסמונת' אפילפסיה – קבוצות של מאפיינים שמתרחשים יחד. תסמונת לנוקס-גסטו (Lennox–Gastaut) היא סוג נדיר אך חמור של אפילפסיה המופיע בילדות.
ההתקפים יכולים לגרום לאדם נוקשות או צליעה, והם יחייבו טיפול כל חייו. תסמונת דרווה (Dravet) היא סוג תורשתי נדיר של אפילפסיה, המתחיל בדרך כלל בשנה הראשונה לחיים.
הטריגר להתקפים יכולים להיות חום, או אפילו שינוי קל בטמפרטורת הגוף.

אפילפסיה היא מצב שגורם למוגבלות, שיכולה להשפיע על ביטחונו של אדם וגם על יכולתו לתפקד בעבודה או בלימודים. לדוגמה, אנשים עם אפילפסיה נמצאים בסיכון גבוה להיות מעורבים בתאונת דרכים, ובמרבית המקרים עליהם להימנע מנהיגה. אצל חלק מהאנשים הסובלים מהתקפים חוזרים, חמורים או ממושכים, האפילפסיה יכולה לגרום נזק מוחי.

הפרעות בתנועה מזוהות עם תנועות חריגות ולא רצוניות של הגוף. באופן כללי, אפשר לחלק הפרעות תנועה לאלה שבהן התנועה רבה מדי (כמו תסמונת טורט או מחלת הנטינגטון), ולאלה שבהן התנועה מועטה מדי (כמו מחלת פרקינסון או אטרופיה רב מערכתית).

תסמונת טורט קשורה לתנועות חוזרות לא רצוניות או קולות, הידועים כ"טיקים", והיא מופיעה בילדות. מחלת הנטינגטון היא מחלת מוח תורשתית מתקדמת (פרוגרסיבית) המופיעה בדרך כלל בגיל העמידה. היא גורמת לתנועות קופצניות לא רצוניות של הגוף, הידועות בשם 'כוריאה', וכן לבעיות בחשיבה ובזיכרון, ולשינויים בהתנהגות ובאישיות.

מחלת פרקינסון היא מחלת מוח מתקדמת וארוכת טווח המתרחשת בעיקר בקרב קשישים. היא גורמת לרעידות, אטיות תנועה, נוקשות, ובעיות בשיווי משקל, כמו גם לקבוצה גדולה של תסמינים שאינם קשורים לתנועה (כגון כאב, בעיות בבריאות הנפשית, ובעיות בחשיבה ובזיכרון). אטרופיה רב מערכתית כרוכה בתסמיני תנועה הדומים למחלת פרקינסון, אך היא נדירה יותר, מתקדמת מהר יותר, קשה יותר לאבחון, ויש אפשרויות טיפול מועטות יותר עבורה.

הפרעות תנועה הן מקור לסטיגמה ויכולות לשבש את יכולת התפקוד של אדם בחיי
היומיום. בשעה שתסמונת טורט עשויה להשתפר עם הגיל, אנשים עם מחלת מוח מתקדמת יהפכו בסופו של דבר תלויים לחלוטין במטפל.

אנשים עם הפרעות שינה סובלים משינה בלתי מספקת, בין אם מבחינת האיכות, הזמן, או כמות השינה. כתוצאה מכך, הם מרגישים רדומים בשעות היום, סובלים ממתח, מהפרעות במצב הרוח (כמו עצבנות ורגשות מוגזמים), ומתקשים לנהל פעילות שגרתית תקינה, כמו פרודוקטיביות בעבודה או בלימודים.

יש סוגים רבים של הפרעות שינה, חלקן נפוצות יחסית (כמו נדודי שינה, סהרוריות, והפרעות נשימה בשינה בגיל המבוגר), ואחרות שהן נדירות (כמו נרקולפסיה). הפרעות שינה מלוות על פי רוב בדיכאון, חרדה, ושינויים ביכולת החשיבה

של האדם. במקרים רבים, הפרעות שינה הן סימן או תוצאה של בעיה רפואית אחרת או הפרעה נפשית. לדוגמה, שינה מופרזת בשעות היום היא תסמין שכיח של הפרעות ניווניות במוח כמו מחלת פרקינסון או אלצהיימר.

נרקולפסיה היא הפרעת שינה מעיקה במיוחד. אנשים עם נרקולפסיה מרגישים ישנוניים מאוד במהלך היום וזקוקים לתנומות קבועות. אנשים רבים עם הפרעה זו גם חווים חולשה פתאומית בשרירים, שיכולה לגרום להם ליפול. לא זו בלבד שנרקולפסיה משפיעה על הביצועים בעבודה ועל מערכות יחסים, אלא שפעילויות כמו נהיגה נעשות הרבה

יותר מסוכנות.